אקורדים לשיר "ואיך שלא" של אריאל זילבר — ארבעה אקורדים בלופ אחד

אתם יודעים להחזיק ארבעה אקורדים פתוחים, ואתם רוצים סוף-סוף לנגן שיר אמיתי מההתחלה ועד הסוף. אז אתם פותחים דף אקורדים — ומוצאים קאפו בסריג השלישי, בארה אחת באמצע הפזמון, ושבעה אקורדים שמתחלפים בכל פעם במקום אחר.

"ואיך שלא" של אריאל זילבר הוא ההפך הגמור מזה. אין בו קאפו, אין בו אפילו בארה אחת, ויש בו ארבעה אקורדים — שחוזרים באותו סדר בדיוק מהתו הראשון ועד האחרון.

ספרנו: בכל השיר יש 80 אקורדים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, הם אותם ארבעה בדיוק באותו סדר. זה כנראה השיר הכי נגיש שאפשר להתחיל ממנו.

ארבעה אקורדים פתוחים, וזה כל הרשימה

Em, D, C, G. ארבעה אקורדים פתוחים שכל מתחיל לומד בשבועות הראשונים שלו, כולם בשלושת הסריגים הראשונים, אף אחד מהם לא דורש אצבע אחת שחוסמת את כל המיתרים.

בלי קאפו, בלי בארה, בלי אקורד חמישי שמחכה לכם בהמשך — מה שאתם רואים בארבע התמונות האלה הוא השיר כולו.

לופ אחד שרץ לאורך כל השיר

זה החלק שהופך את השיר הזה לשיר ראשון כל כך טוב.

בשיר רגיל אתם צריכים לזכור מבנה: הבית הולך כך, הפזמון אחרת, הגשר מפתיע. בשיר הזה אין מה לזכור. האקורדים מתקדמים בלופ אחד קבוע, אקורד אחד לכל תיבה:

Em → D → C → G

ואז שוב Em, ושוב D, ושוב C, ושוב G. עד הסוף.

הפתיחה היא שני סיבובים של הלופ, הבית הראשון הוא שישה סיבובים, המעבר הוא שניים, הבית השני הוא תשעה, והסיום הוא סיבוב אחד אחרון. חיברנו את הכל: 80 תיבות, שהן בדיוק 20 סיבובים של אותן ארבע תיבות.

הפריטה

הפריטה של השיר היא חמש מכות בתיבה אחת:

למטה, למטה, למעלה, למעלה, למטה.

שימו לב לחלק הכחול בדיאגרמה — שתי המכות למעלה לא צמודות זו לזו. ביניהן יש רווח, ובדיוק הרווח הזה הוא מה שגורם לפריטה להישמע כמו נגינה ולא כמו תרגיל. אם תנגנו את חמש המכות במרחקים שווים, תקבלו משהו מכני; המרווחים הלא-שווים הם הגרוב.

הקצב של השיר הוא 124 פעימות בדקה, שזה די מהיר — אבל אל תתחילו שם. תתחילו איטי מאוד, ותעלו רק כשהיד עושה את הדפוס לבד.

אז מה כן קשה בשיר שבו כלום לא משתנה

צריך להיות הוגנים: העובדה שהשיר פשוט לא אומרת שהוא קל ביום הראשון.

האקורדים מתחלפים בכל תיבה, ובקצב של 124 פעימות בדקה תיבה שלמה נמשכת פחות משתי שניות. כלומר אתם מחליפים אקורד כל שתי שניות בערך, שמונים פעם, בלי הפסקה אחת באמצע.

זה בדיוק מה שהופך את השיר לתרגיל מעולה. אין כאן שום דבר חדש ללמוד בראש, אז כל תשומת הלב שלכם פנויה לדבר אחד: החלפות נקיות. אם יש מעבר אחד בלופ שנשמע מרוח או מאבד את הקצב, הוא יחזור עליכם עשרים פעם — וזו בשורה טובה, כי זה אומר שתרגלתם אותו עשרים פעם.

המעבר שתפגשו בו הכי הרבה קושי הוא בדרך כלל C → G, כי הוא מזיז שלוש אצבעות בבת אחת. תרגלו רק אותו, הלוך ושוב, לפני שתנגנו את השיר.

מכאן ממשיכים

ואיך שלא הוא שיר להתחיל ממנו, לא שיר לסיים בו. ארבעת האקורדים שלו הם גם הבסיס לעשרות שירים אחרים — ומה שמפתיע הוא כמה מעט צריך להוסיף כדי שהקטלוג ייפתח.

בדקנו את זה על ספריית השירים של סוליקה: עם Em, D, C, G בלבד יש בה ארבעה שירים שאפשר לנגן. מוסיפים אקורד אחד, Am, והמספר עולה ל-13. מוסיפים עוד שניים, F ו-Dm, ומגיעים ל-66. חמישה אקורדים נוספים, פי שישה עשר שירים. יש לנו כלי שמראה לכם אילו שירים אתם כבר יכולים לנגן עם האקורדים שאתם מכירים, ואפשר לבדוק בו בדיוק איפה אתם עומדים.

רוצים ללמוד גיטרה מההתחלה ולא רק שיר אחד? המדריך לימוד גיטרה אונליין לוקח אתכם צעד אחר צעד, בקצב שלכם.

ואם אתם רוצים לשמוע איך הלופ הזה מתיישב על המילים, הנגן האינטראקטיבי בראש העמוד עושה בדיוק את זה: המילים נדלקות בזמן אמת, הדיאגרמה מתחלפת לאקורד הנכון, והפריטה מסומנת מכה-מכה כך שאתם רואים מה יד ימין עושה בכל רגע.