אקורדים לשיר "בסיבוב" של טונה — שלושה אקורדים, בלי קאפו

אתם מחפשים את האקורדים של "בסיבוב", מוצאים דף עם שלושה אקורדים בלבד, ומרגישים שזכיתם. מנגנים אותם — ומשהו לא מסתדר. האקורדים נכונים, האצבעות במקום, ובכל זאת זה לא נשמע כמו השיר.

זה לא באשמתכם, וזה גם לא חסר לכם אקורד רביעי. בשיר הזה כל המידע החשוב נמצא בשני דברים שדף אקורדים רגיל לא מספר לכם: כמה זמן כל אקורד מוחזק, ומה יד ימין עושה.

בואו נסגור את שניהם.

שלושת האקורדים של בסיבוב

השיר בנוי על שלושה אקורדים, בלי קאפו. שניים מהם הם אקורדי "7" — וזה בדיוק מה שנותן לשיר את הצליל הפתוח והמרחף שלו.

ה-Gmaj7 הוא ההפתעה הנעימה כאן: הוא דורש שתי אצבעות בלבד. אצבע שנייה על הסריג השלישי של המיתר השישי, אצבע ראשונה על הסריג השני של המיתר הראשון, וכל שאר המיתרים פתוחים. אם אתם מכירים G רגיל, זה אפילו קל יותר ממנו.

ב-Em7 אתם מחזיקים Em רגיל ומוסיפים את הזרת על הסריג השלישי של המיתר השני. וה-A הוא לה מז'ור פתוח, בדיוק כמו שלמדתם ביום הראשון.

שלושה אקורדים, אף אחד מהם לא בארה, ואף אחד מהם לא דורש קאפו — זו הסיבה שבסיבוב הוא שיר מעולה לשלב שבו אתם יודעים להחזיק אקורדים אבל עוד לא יודעים לספר סיפור איתם.

כמה תיבות כל אקורד מוחזק

זה החלק שדפי האקורדים משמיטים, וזה בדיוק החלק שגורם לשיר להישמע כמו עצמו.

הבית של בסיבוב בנוי משתי חצאיות של ארבע תיבות, שמתחברות לשמונה — ואז חוזרות פעם שנייה. כך זה נראה:

החצי הראשון: Gmaj7 שתי תיבות, ואחריו Em שתי תיבות.

החצי השני: Gmaj7 שתי תיבות, Em7 תיבה אחת, A תיבה אחת.

שמונה תיבות. עכשיו נגנו את אותו הדבר שוב — וקיבלתם בית שלם של 16 תיבות. וזה בדיוק אותו מבנה בכל שלושת הבתים של השיר, מה שאומר שברגע שהחצאיות האלה בידיים, למדתם את כל השיר.

הפזמון קצר יותר, שמונה תיבות, ובנוי על אותו רעיון בדיוק — רק שה-Em7 שם מקבל תיבה אחת במקום שתיים, וזה מה שגורם לו להרגיש שהוא זז קדימה יותר מהבית.

הפריטה — שמונה מכות בתיבה

וכאן נמצא הצליל של השיר. הפריטה של בסיבוב היא שמונה מכות בתיבה אחת:

למטה, למטה, למעלה, למעלה, למטה, למטה, למטה, למעלה.

תסתכלו על הדיאגרמה ותשימו לב לדבר אחד: המכות לא מחולקות שווה בשווה. שתי המכות הראשונות יושבות על הפעימות, ואז יש צביר של מכות צפופות יותר באמצע ובסוף התיבה. הצפיפות הלא-אחידה הזאת היא מה שיוצר את התנופה — פריטה אחידה לגמרי הייתה נשמעת כמו מטרונום, לא כמו שיר.

הקצב של השיר הוא 94 פעימות בדקה, אבל אל תתחילו שם. תתחילו לאט מאוד, עד שהיד יודעת את הדפוס בעצמה, ורק אז תעלו.

הסוד האמיתי: לא לנגן חזק כל הזמן

עד כאן הכל טכני. הדבר הבא הוא מה שמפריד בין מי שמנגן את האקורדים הנכונים לבין מי שנשמע כמו השיר.

בסיבוב לא מנוגן באותה עוצמה מההתחלה ועד הסוף. הוא נושם:

בפתיחה, לפני שהזמר נכנס, מנגנים פתוח — צליל מלא ומצטלצל, בלי לחסום את המיתרים.

ברגע שהשירה מתחילה, מניחים את צד כף היד על המיתרים ליד הגשר ומשתיקים אותם חלקית. זה נקרא palm mute, והוא מוריד את הגיטרה לעוצמה שקטה ומרוסנת. הרעיון פשוט: כשיש זמר, הגיטרה היא ליווי ולא הכוכבת.

בפזמון מרימים את היד וחוזרים לפתוח. הפזמון גדול יותר, פתוח יותר, ולכן הגיטרה נפתחת איתו.

זו טכניקה שלוקח דקה ללמוד ושנייה לשמוע. נגנו את הבית פעם אחת פתוח ופעם אחת עם palm mute, והפער יהיה מובן מיד — פתאום יש בשיר שני מקומות שונים ולא רצף אחד שטוח.

מכאן ממשיכים

בסיבוב הוא שיר טוב במיוחד לתרגול כי הוא מלמד שני דברים בבת אחת: מבנה שחוזר על עצמו, ודינמיקה שמשתנה. ברגע שהם בידיים, הם עוברים לכל שיר אחר שתנגנו.

רוצים ללמוד גיטרה מההתחלה ולא רק שיר אחד? המדריך לימוד גיטרה אונליין לוקח אתכם צעד אחר צעד, בקצב שלכם.

בסוליקה תמצאו את בסיבוב בנגן האינטראקטיבי — המילים נדלקות בזמן אמת, הדיאגרמה מתחלפת לאקורד הנכון, והפריטה מסומנת מכה-מכה כך שאתם רואים בדיוק מה יד ימין עושה. לצידו יש עשרות הדרכות שיר מלאות, ספריית אקורדים עם דיאגרמות אמיתיות, וכלי שמראה לכם אילו שירים אתם כבר יכולים לנגן עם האקורדים שאתם מכירים — הכל בעברית.